החומרים לקוחים מהעלון "סיור במושבה" מאת אורה רוזנצוויג לבית הויזר.
בית החולים:
בעטיה של התחלואה בהרבה ובהתאם להוראות הבארון, נבנה ב-1890 בית החולים. היה זה בית החולים היהודי הראשון בצפון הארץ. בניין גדול, נאה ומרווח ובו כעשרים מיטות.
הרופא שניהל את בית החולים היה ד"ר זוסמן. לאחר פרק זמן קצר החליף אותו ד"ר אלכסנדר קליין, שהגיע מפריז וכיהן כרופא המושבה. ב-1893 הגיע ד"ר הילל יפה למושבה, ומצא במקום מוסד רפואי מתפקד, אלא שהסדרים לא מצאו חן בעיניו. תוך זמן קצר – מספר ד"ר יפה – הונהגו במקום סדרים חדשים. הוטל פיקוח על ההוצאות והיו גם פיטורים. בית החולים שירת את האיכרים והפועלים וגם את ערביי הכפרים הסמוכים, מחדרה בדרום ועד עתלית בצפון.
ברכיבה על סוס או בכרכרה הגיע ד"ר יפה לכל נזקק. המחלות העיקריות היו: קדחת טרציאנה, קדחת שחור השתן וקדחת צהובה.
כעבור שנתיים, ב-1895, פרש ד"ר יפה מעבודתו, אולם חזר שנית למושבה ב-1907 והתגורר בה עד סוף מלחמת העולם הראשונה.
בניין בית החולים היה בקצהו של רחוב המייסדים = ממערב. נותר ממנו רק שלט קטן לציון. על מקומו נבנה ביה"ס הממלכתי-דתי "יעבץ", על שמו של הרב ההיסטוריון והמחנך זאב יעבץ, שכיהן במושבה כרב וכמנהל בית הספר במשך שנה אחת. הוא שהנהיג לראשונה את הנטיעות בט"ו בשבט.
בית החולים, שעל חורבותיו הוקם ביה"ס הדתי-ממלכתי יעב"ץ.
בעטיה של התחלואה בהרבה ובהתאם להוראות הבארון, נבנה ב-1890 בית החולים. היה זה בית החולים היהודי הראשון בצפון הארץ. בניין גדול, נאה ומרווח ובו כעשרים מיטות.
הרופא שניהל את בית החולים היה ד"ר זוסמן. לאחר פרק זמן קצר החליף אותו ד"ר אלכסנדר קליין, שהגיע מפריז וכיהן כרופא המושבה. ב-1893 הגיע ד"ר הילל יפה למושבה, ומצא במקום מוסד רפואי מתפקד, אלא שהסדרים לא מצאו חן בעיניו. תוך זמן קצר – מספר ד"ר יפה – הונהגו במקום סדרים חדשים. הוטל פיקוח על ההוצאות והיו גם פיטורים. בית החולים שירת את האיכרים והפועלים וגם את ערביי הכפרים הסמוכים, מחדרה בדרום ועד עתלית בצפון.
ברכיבה על סוס או בכרכרה הגיע ד"ר יפה לכל נזקק. המחלות העיקריות היו: קדחת טרציאנה, קדחת שחור השתן וקדחת צהובה.
כעבור שנתיים, ב-1895, פרש ד"ר יפה מעבודתו, אולם חזר שנית למושבה ב-1907 והתגורר בה עד סוף מלחמת העולם הראשונה.
בניין בית החולים היה בקצהו של רחוב המייסדים = ממערב. נותר ממנו רק שלט קטן לציון. על מקומו נבנה ביה"ס הממלכתי-דתי "יעבץ", על שמו של הרב ההיסטוריון והמחנך זאב יעבץ, שכיהן במושבה כרב וכמנהל בית הספר במשך שנה אחת. הוא שהנהיג לראשונה את הנטיעות בט"ו בשבט.
בית החולים, שעל חורבותיו הוקם ביה"ס הדתי-ממלכתי יעב"ץ.
יד למייסדים:
את מקומם של המגל, החרמוש והמורג תפס הקומביין. הגורן עמד מעתה בשיממונו. עד אשר קמה חבורה מראשוני בניה של המושבה אשר החליטה: להקים יד לזכרם של החלוצים הראשונים, שבזכותם הגענו עד הלום.
הוגה הרעיון היה משה שצמן ז"ל והמועצה המקומית בראשותו של יעקב לוי ז"ל, ברכה על היוזמה. חלק הארי של שטח הגורן נמכר לקואופרטיב "אגד", ובצד דרום הוקם מיבנה לו צורת מגילה (המתכנן: אדריכל שילר). קיר הקרמיקה נוסך על המקום הוד קדומים. הגדיל לעשות יעקב אפשטיין ז"ל, שריכז במקום צילומים הסטוריים רבים והפיח ב"יד" רוח חיים. כל זאת בזכות עבודתו המסורה והרצאת דבריו המאלפים.
אתר יד למייסדים – מאתר המועצה המקומית זכרון יעקב. http://www.zy1882.co.il.
את מקומם של המגל, החרמוש והמורג תפס הקומביין. הגורן עמד מעתה בשיממונו. עד אשר קמה חבורה מראשוני בניה של המושבה אשר החליטה: להקים יד לזכרם של החלוצים הראשונים, שבזכותם הגענו עד הלום.
הוגה הרעיון היה משה שצמן ז"ל והמועצה המקומית בראשותו של יעקב לוי ז"ל, ברכה על היוזמה. חלק הארי של שטח הגורן נמכר לקואופרטיב "אגד", ובצד דרום הוקם מיבנה לו צורת מגילה (המתכנן: אדריכל שילר). קיר הקרמיקה נוסך על המקום הוד קדומים. הגדיל לעשות יעקב אפשטיין ז"ל, שריכז במקום צילומים הסטוריים רבים והפיח ב"יד" רוח חיים. כל זאת בזכות עבודתו המסורה והרצאת דבריו המאלפים.
אתר יד למייסדים – מאתר המועצה המקומית זכרון יעקב. http://www.zy1882.co.il.
בריכות בנימין:
הבארון, בביקורו הראשון במושבה, ראה את סבלם של החלוצים הראשונים, שהובילו מים בחביות על גבי עגלה מהמעיינות לבתים, הורה מיד לפקידיו לחפור באר. מאחר שמערבית ליקב נתגלו צינורות מים זנוחים, הוחלט משום מה שכאן צריך לחפור, ואכן נתגלו במקום מים. אמנם בכמות זעומה, אבל מקור מים. ואז בנו את "בריכות בנימין" במקום הגבוה במושבה. המיקום המדויק הוא: בין חצרו של הורנשטיין, שהיה המוכתאר הראשון במושבה, לבין חצרו של ברקוביץ' ברחוב המייסדים. הצינור שהונח ואשר הוליך את המים לבריכות בהפש גובה של כחמישים מטרים, נתמך בקשתות בנויות אותן ניתן לראות מהצד.
כדי לשאוב את המים מהבאר העמידו "מכונת קיטור" אשר שאבה ו"דדחפה" את המים במעלה ההר ל"בריכות בנימין".
מהבריכות זרמו המים לחמש בירזיות (סבילים) שהותקנו ברחובות המושבה והייתה בכך הקלה רבה לתושביה. בנוסף התוקנו גם שלוש בירזיות שטוחות בחזית הבריכות, אשר קיימות עדיין. זכור ספל הפח שהיה קשור בשרשרת דקה לכל בירזיה ומעתה היו מים חיים לכל עובר אורח במושבה, כשנסתיימה העבודה נערך במקום טכס חגיגי, במהלכו הוסר הלוט מעל לוח האבן עליו מכתב:
"למזכרת הנדיב אשר קם על נדיבות ויסל מבאר מים, ועל הברכה יזכרו לטוב צירו הנאמן השר אליהו שייד ופקידו עושה דברו הא' יעקב בן שמואל הי"ו.
בריכות בנימין. הקלה גדולה לתושבי המושבה.
הבארון, בביקורו הראשון במושבה, ראה את סבלם של החלוצים הראשונים, שהובילו מים בחביות על גבי עגלה מהמעיינות לבתים, הורה מיד לפקידיו לחפור באר. מאחר שמערבית ליקב נתגלו צינורות מים זנוחים, הוחלט משום מה שכאן צריך לחפור, ואכן נתגלו במקום מים. אמנם בכמות זעומה, אבל מקור מים. ואז בנו את "בריכות בנימין" במקום הגבוה במושבה. המיקום המדויק הוא: בין חצרו של הורנשטיין, שהיה המוכתאר הראשון במושבה, לבין חצרו של ברקוביץ' ברחוב המייסדים. הצינור שהונח ואשר הוליך את המים לבריכות בהפש גובה של כחמישים מטרים, נתמך בקשתות בנויות אותן ניתן לראות מהצד.
כדי לשאוב את המים מהבאר העמידו "מכונת קיטור" אשר שאבה ו"דדחפה" את המים במעלה ההר ל"בריכות בנימין".
מהבריכות זרמו המים לחמש בירזיות (סבילים) שהותקנו ברחובות המושבה והייתה בכך הקלה רבה לתושביה. בנוסף התוקנו גם שלוש בירזיות שטוחות בחזית הבריכות, אשר קיימות עדיין. זכור ספל הפח שהיה קשור בשרשרת דקה לכל בירזיה ומעתה היו מים חיים לכל עובר אורח במושבה, כשנסתיימה העבודה נערך במקום טכס חגיגי, במהלכו הוסר הלוט מעל לוח האבן עליו מכתב:
"למזכרת הנדיב אשר קם על נדיבות ויסל מבאר מים, ועל הברכה יזכרו לטוב צירו הנאמן השר אליהו שייד ופקידו עושה דברו הא' יעקב בן שמואל הי"ו.
בריכות בנימין. הקלה גדולה לתושבי המושבה.
בית הכנסת "אהל יעקב":
בהצטלבות הרחובות המייסדים והנדיב, במרכז המושבה, ניצב בית הכנסת. בניינו הושלם ב-1886 ונקרא על שמו של אבי הבארון יעקב, כשמה של המושבה. מסיבה זו דאגו לפאר אותו במיוחד. ואכן היה זה בית הכנסת הגדול והיפה מכל בתי הכנסת שניבנו במושבות הבארון.
המיבנה תוכנן למאה וחמישים איש ובקומה העליונה עזרת הנשים.
באולם טורים של ספסלי ישיבה עם דלפקים צמודים, עשויים עץ כהה. ב"מזרח" הותקנו "עמודי תפילה" (סטנדרים) יחידים לאנשי הפקידות ולשאר נכבדים.
במרכז האולם, על במה קטנה, מוצבת התיבה עליה קוראים בתורה. ליד ארון הקודש במה נוספת, מרווחת, לברכת כהנים, משני צידיה מעקים מגולפים. הכל עשוי מעץ ממורט.
משני צידי האולם שנים עשר עמודים, שישה בכל צד, התומכים את עזרת הנשים. מעל כל עמוד, על הקיר, כתבו בצבע, באותיות מאירות עיניים, את שמותיהם של שנים-עשר שבטי ישראל. מעליהם, מצד אחד, השמות: אדלאידה (עדה) דה רוטשילד ובצד השני, בנימין אדמונד דה רוטשילד.
המעקה החוצץ בין עזרת הנשים והאולם עשוי עץ מגולף, מעשה ידיו של הנגר-אמן משה הירש הרשוביץ ממייסדי המושבה.
מהתקרה השתלשלו בשרשרת ניברשות שבקניהן דלקו מנורות נפט. להנחת אבן הפינה לבית הכניסת נערך טכס צנוע. נטלו בו חלק חובבי ציון ידועים כמו: זאב ויסוצקי ורעייתו ואלעזר רוקח. את מגילת היסוד כתב פישל הורן, שהיה מורה במקצועו ואחד החלוצים הראשונים במקום. במגילה סיפר הוא את הקורות אותם ורשם את שמות כל החלוצים המייסדים. את המגילה טמנו בתוך בקבוק ולתוך תיבת אבן, מגולפת באמנות רבה, שהכין למטרה זו יעקב קיטרר כהן, אף הוא מראשוני החלוצים. תיבת האבן הונחה מתחת לסף הכניסה.
בית הכנסת כשמו כן היה, מקום התכנסות לאנשי המושבה. התקיימו בו פגישות ואסיפות בהן התקבלו החלטות גורליות. גם הבארון בביקוריו במושבה, נהג להיפגש כאן עם האיכרים – שהיו אדוקים בדתם ושומרי מצוות.
ברחבה הקטנה ליד הכניסה לבית הכנסת נהגו להעמיד חופה ולערוך את טכס הקידושין.
וכשיולדת התקשתה בלידה, או שהיה מישהו חולה אנוש, נהגו לבוא לבית הכנסת, לפתוח את ארון הקודש ולבקש רחמים, ישועה ומרפא.
בית הכנסת "אהל יעקב". החלטות הרות גורל התקבלו בו.
בהצטלבות הרחובות המייסדים והנדיב, במרכז המושבה, ניצב בית הכנסת. בניינו הושלם ב-1886 ונקרא על שמו של אבי הבארון יעקב, כשמה של המושבה. מסיבה זו דאגו לפאר אותו במיוחד. ואכן היה זה בית הכנסת הגדול והיפה מכל בתי הכנסת שניבנו במושבות הבארון.
המיבנה תוכנן למאה וחמישים איש ובקומה העליונה עזרת הנשים.
באולם טורים של ספסלי ישיבה עם דלפקים צמודים, עשויים עץ כהה. ב"מזרח" הותקנו "עמודי תפילה" (סטנדרים) יחידים לאנשי הפקידות ולשאר נכבדים.
במרכז האולם, על במה קטנה, מוצבת התיבה עליה קוראים בתורה. ליד ארון הקודש במה נוספת, מרווחת, לברכת כהנים, משני צידיה מעקים מגולפים. הכל עשוי מעץ ממורט.
משני צידי האולם שנים עשר עמודים, שישה בכל צד, התומכים את עזרת הנשים. מעל כל עמוד, על הקיר, כתבו בצבע, באותיות מאירות עיניים, את שמותיהם של שנים-עשר שבטי ישראל. מעליהם, מצד אחד, השמות: אדלאידה (עדה) דה רוטשילד ובצד השני, בנימין אדמונד דה רוטשילד.
המעקה החוצץ בין עזרת הנשים והאולם עשוי עץ מגולף, מעשה ידיו של הנגר-אמן משה הירש הרשוביץ ממייסדי המושבה.
מהתקרה השתלשלו בשרשרת ניברשות שבקניהן דלקו מנורות נפט. להנחת אבן הפינה לבית הכניסת נערך טכס צנוע. נטלו בו חלק חובבי ציון ידועים כמו: זאב ויסוצקי ורעייתו ואלעזר רוקח. את מגילת היסוד כתב פישל הורן, שהיה מורה במקצועו ואחד החלוצים הראשונים במקום. במגילה סיפר הוא את הקורות אותם ורשם את שמות כל החלוצים המייסדים. את המגילה טמנו בתוך בקבוק ולתוך תיבת אבן, מגולפת באמנות רבה, שהכין למטרה זו יעקב קיטרר כהן, אף הוא מראשוני החלוצים. תיבת האבן הונחה מתחת לסף הכניסה.
בית הכנסת כשמו כן היה, מקום התכנסות לאנשי המושבה. התקיימו בו פגישות ואסיפות בהן התקבלו החלטות גורליות. גם הבארון בביקוריו במושבה, נהג להיפגש כאן עם האיכרים – שהיו אדוקים בדתם ושומרי מצוות.
ברחבה הקטנה ליד הכניסה לבית הכנסת נהגו להעמיד חופה ולערוך את טכס הקידושין.
וכשיולדת התקשתה בלידה, או שהיה מישהו חולה אנוש, נהגו לבוא לבית הכנסת, לפתוח את ארון הקודש ולבקש רחמים, ישועה ומרפא.
בית הכנסת "אהל יעקב". החלטות הרות גורל התקבלו בו.
בית אהרונסון:
משפחת אהרונסון, אחת ממשפחות המייסדים, נודעה ברבים כמי שבניה: אהרון, שרה ואלכסנדר, היו מעמודי התווך של רשת ניל"י בשלהי מלחמת העולם הראשונה.
כשנחשפה הרשת פתחו השלטונות בתורכיים במעשי שפטים, כאשר הם מכלים חמתם באנשי זכרון יעקב. כידוע, עונתה שרה עד ידי חוקריה באכזריות רבה ועל כן כאשר לא יכלה יותר לשאת בסבל התאבדה. אהרון אחיה, הגדול ממנה בשנים, קנה לו שם בזכות עבודותיו המדעיות, עוד לפני פרשת ניל"י. ברבות השנים הנציחו בני המשפחה את פועלם של שרה ואהרון. בחצר ביתם בנו מיבנה נוסף, שהפך למוזיאון, ארכיון, ספריה, אוסף העשביה של אהרון ומוצגים המספרים את סיפורה של ניל"י.
משפחת אהרונסון, אחת ממשפחות המייסדים, נודעה ברבים כמי שבניה: אהרון, שרה ואלכסנדר, היו מעמודי התווך של רשת ניל"י בשלהי מלחמת העולם הראשונה.
כשנחשפה הרשת פתחו השלטונות בתורכיים במעשי שפטים, כאשר הם מכלים חמתם באנשי זכרון יעקב. כידוע, עונתה שרה עד ידי חוקריה באכזריות רבה ועל כן כאשר לא יכלה יותר לשאת בסבל התאבדה. אהרון אחיה, הגדול ממנה בשנים, קנה לו שם בזכות עבודותיו המדעיות, עוד לפני פרשת ניל"י. ברבות השנים הנציחו בני המשפחה את פועלם של שרה ואהרון. בחצר ביתם בנו מיבנה נוסף, שהפך למוזיאון, ארכיון, ספריה, אוסף העשביה של אהרון ומוצגים המספרים את סיפורה של ניל"י.
אחוזת לנגה – "חצר כרמל":
ב-1910 ביקרו במושבה ניטה לבית בנטוויץ ובעלה מיכאל לנגה. הם הוקסמו מהמקום כבר ממבט ראשון והחליטו לשוב ארצה ולהשתקע במושבה. תוך זמן קצר הקימו את האחוזה – בעבודה עברית – וקראו לה "חצר כרמל". בשנה הייתה 1912.
האחוזה הייתה למרכז משפחתי מפואר, הן לבני המשפחה והן לאורחים הרבים שפקדו אותם.
בחורף 1922, לאחר שהשתתפה בטניעות ט"ו בשבט עם ילדי בית הספר, שבה ניטה לנגה לביתה ובאותו לילה נפטרה באורח פתאומי. מות רעייתו האהובה דיכא את מיכאל בעלה, ששם קץ לחייו כשלוש שנים לאחר מכן.
האחוזה היפה עברה לרשותה של הגב' ליליאן פרידלנדר וילדיה. בעלה ישראל פרידלנדר נרצח כשהיה בדרכו לרוסיה בשליחות הג'וינט.
ליליאן המשיכה במקום שהפסיקה אחותה המנוחה ניטה. היא נטלה חלק פעיל בעבודה ציבורית – קהילתית. כמו כן תרמה את חורשת לנגה למועצה המקומית לרווחת התושבים, ואת המגרש עליו עומד כיום בית ויצ'ו – הנושא את שמה.
לאחר שדניאל, צעיר בניה של ליליאן פרינדלנדר, שהיה מוסיקאי מחונן, נפטר באורח טרגי, הקימה אמו, להנצחת זכרו, את "בית דניאל" כבית מרגוע למוסיקאים ואנשי רוח.
כרוניקה של מקרי מוות פתאומיים. אחוזת לנגה.
ב-1910 ביקרו במושבה ניטה לבית בנטוויץ ובעלה מיכאל לנגה. הם הוקסמו מהמקום כבר ממבט ראשון והחליטו לשוב ארצה ולהשתקע במושבה. תוך זמן קצר הקימו את האחוזה – בעבודה עברית – וקראו לה "חצר כרמל". בשנה הייתה 1912.
האחוזה הייתה למרכז משפחתי מפואר, הן לבני המשפחה והן לאורחים הרבים שפקדו אותם.
בחורף 1922, לאחר שהשתתפה בטניעות ט"ו בשבט עם ילדי בית הספר, שבה ניטה לנגה לביתה ובאותו לילה נפטרה באורח פתאומי. מות רעייתו האהובה דיכא את מיכאל בעלה, ששם קץ לחייו כשלוש שנים לאחר מכן.
האחוזה היפה עברה לרשותה של הגב' ליליאן פרידלנדר וילדיה. בעלה ישראל פרידלנדר נרצח כשהיה בדרכו לרוסיה בשליחות הג'וינט.
ליליאן המשיכה במקום שהפסיקה אחותה המנוחה ניטה. היא נטלה חלק פעיל בעבודה ציבורית – קהילתית. כמו כן תרמה את חורשת לנגה למועצה המקומית לרווחת התושבים, ואת המגרש עליו עומד כיום בית ויצ'ו – הנושא את שמה.
לאחר שדניאל, צעיר בניה של ליליאן פרינדלנדר, שהיה מוסיקאי מחונן, נפטר באורח טרגי, הקימה אמו, להנצחת זכרו, את "בית דניאל" כבית מרגוע למוסיקאים ואנשי רוח.
כרוניקה של מקרי מוות פתאומיים. אחוזת לנגה.
המזגגה בחוף טנטורה:
כשהחל ייצור היין ביקב של זכרון יעקב, חשבו שאת היין יש לשווק בבקבוקים. הבארון הגה אז רעיון, לייצר את הבקבוקים ובדרך זו לפתח ענף נוסף, מקומות עבודה לפועלים שכירים ולאיכרים בעונות החקלאיות ה"מתות". מאחר וההנחה הייתה שהחול בחוף טנטורה זמין לתעשיית הזכוכית, הוחלט לבנות במקום את בית החרושת.
הבניין הוקם ולידו שני מבנים נוספים למגורי העובדים והמומחים שהוזמנו מצרפת לתפעל את בית החרושת.
לניהול המפעל הזמין הבארון רוטשילד את מאיר דיזינגוף (לימים ראש העיר הראשון של תל אביב), אז מהנדס כימאי צעיר.
לאחר המשלוח הראשון לחו"ל של יין ובקבוקים, התברר שהקונים מבקשים לקבל את היין בחביות עץ בלבד. בינתיים התגלו קשיים בייצור שלא עלה יפה. יש אומרים שחברה לסגירת המיזגגה צרה נוספת, המלריה הפעילה למשכב את כל הפועלים. כך, איפוא, ניטש הבניין שעמד בשימומונו עשרות בשנים, תוך שהוא מתבלה והנרס.
כיום לאחר חיזוק ושיפוץ יסודי, משמש המקום כמוזיאון (לחצו כאן לכניסה לאתר), אותו חברי חברי קיבוץ נחשולים.
בית חרושת ייחודי בחוף טנטורה. האתר כיום כמוזיאון.
כשהחל ייצור היין ביקב של זכרון יעקב, חשבו שאת היין יש לשווק בבקבוקים. הבארון הגה אז רעיון, לייצר את הבקבוקים ובדרך זו לפתח ענף נוסף, מקומות עבודה לפועלים שכירים ולאיכרים בעונות החקלאיות ה"מתות". מאחר וההנחה הייתה שהחול בחוף טנטורה זמין לתעשיית הזכוכית, הוחלט לבנות במקום את בית החרושת.
הבניין הוקם ולידו שני מבנים נוספים למגורי העובדים והמומחים שהוזמנו מצרפת לתפעל את בית החרושת.
לניהול המפעל הזמין הבארון רוטשילד את מאיר דיזינגוף (לימים ראש העיר הראשון של תל אביב), אז מהנדס כימאי צעיר.
לאחר המשלוח הראשון לחו"ל של יין ובקבוקים, התברר שהקונים מבקשים לקבל את היין בחביות עץ בלבד. בינתיים התגלו קשיים בייצור שלא עלה יפה. יש אומרים שחברה לסגירת המיזגגה צרה נוספת, המלריה הפעילה למשכב את כל הפועלים. כך, איפוא, ניטש הבניין שעמד בשימומונו עשרות בשנים, תוך שהוא מתבלה והנרס.
כיום לאחר חיזוק ושיפוץ יסודי, משמש המקום כמוזיאון (לחצו כאן לכניסה לאתר), אותו חברי חברי קיבוץ נחשולים.
בית חרושת ייחודי בחוף טנטורה. האתר כיום כמוזיאון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה